6 טעויות קריטיות בתקשורת הבין אישית שלנו וכיצד נוכל להימנע מהן..
תקשורת בין-אישית היא הרבה יותר מאמצעי להעברת מידע – היא מיומנות מרכזית להצלחה בעבודה, במערכות יחסים אישיות ובכל אינטראקציה חברתית. יכולת זו היא חלק בלתי נפרד מהאינטליגנציה הרגשית שלנו (היכולת לזהות, להבין, לנהל את הרגשות שלנו ולהשפיע על האחרים.)
אינטליגנציה רגשית – נחשבת לאחד המפתחות הקריטיים להצלחה בכל תחום בחיים!
בעולם שבו יחסים בין-אישיים משפיעים על הצלחה מקצועית ואישית יותר מאי פעם, מיומנויות של תקשורת בין אישית מבוססות אינטליגנציה רגשית הן לא מותרות – הן הכרח.
בין אם מדובר בהובלת צוות, בניית אמון במקום העבודה, או טיפוח מערכות יחסים אישיות, היכולת שלנו לתקשר בצורה ברורה, כנה, אותנטית ואמפתית – היא גורם מכריע שיכול לקדם אותנו באופן משמעותי.
בנוסף,
תקשורת בין אישית היא אחד הגורמים החשובים ביותר ליחסים בריאים ולחוסן אישי, משפחתי וחברתי. איכות השיח שלנו עם הסביבה, ובעיקר עם האנשים הקרובים אלינו, יכולה להשפיע באופן ישיר על תחושת הרווחה האישית ועל היחסים המשפחתיים והחברתיים שלנו.
אבל,
מצאתי שישנן מספר טעויות קריטיות בתקשורת הבינאישית שלנו, שאנו עושים אותן ( לעיתים מבלי לשים לב.) טעויות שעלולות לפגוע באיכות הקשרים הבין אישיים שלנו.
במאמר זה אסקור 6 טעויות קריטיות (ונפוצות מאוד) בתקשורת הבין-אישית שלנו..
והכי חשוב!
אציע גם פתרונות אפשריים לשיפור המצב..
אז בואו נצלול לעבר שש הטעויות..
1. חוסר הקשבה
הבעיה:
אחת הטעויות הנפוצות ביותר בתקשורת הבין אישית שלנו היא חוסר נוכחות וחוסר הקשבה אמיתית. לעיתים קרובות אנחנו לא באמת מקשיבים למה שהאדם השני אומר, אלא עסוקים בהכנת התשובה או בבעיות האישיות שלנו, מה שמוביל לפספוס של מסרים חשובים.
פתרונות אפשריים לבעיה:
- תרגול של הקשבה פעילה – הקשבה פעילה כוללת תשומת לב מלאה לדובר, התמקדות במסר שלו, ושימוש בשאלות ובשיקוף כדי לוודא שהבנו נכון את דבריו. (לדוגמה, ניתן לשאול: "אז אתה אומר ש…?" כדי לוודא שהמסר נקלט במדויק. זה לא רק משפר את ההבנה, אלא גם מעניק לדובר תחושת ערך והקשבה אמיתית.
- להסתכל בעיניים.
- לתרגל מיינדפולנס.
- להשתיק את הנייד ולהניח אותו בצד ( משימה לא פשוטה כלל וכלל..)
- לגלות סקרנות – לחשוב מה אני יכול ללמוד מהאדם עמו אני מתקשר.
2. חוסר ראפור
הבעיה:
ראפור – הוא מצב שבו שני אנשים נמצאים בתיאום ושיתוף פעולה רגשי ושכלי, מה שמאפשר תקשורת פתוחה ואפקטיבית. חוסר ראפור עלול להיווצר כאשר אין התאמה בין שני אנשים, מה שמוביל להרגשה של ניכור או אי נוחות בתקשורת הבינאישית.
פתרונות אפשריים לבעיה:
- כדי ליצור ראפור יש להתאים את הסגנון והשפה שלנו לסגנון של האדם איתו אנו מדברים. זה כולל תשומת לב לשפת הגוף, לטון הדיבור, לאינטונציה, לקצב, לתנועה, לשפת הגוף ולתוכן.
- חשוב להראות התעניינות אמיתית באדם שמולנו.
- חשוב להביע אמפתיה, ולפעול בגמישות כדי להתחבר אליו. ניתן למשל להתאים את קצב הדיבור או להקפיד על מענה מכבד ומותאם לשפה שלו, וכך ליצור תחושת שותפות ושיתוף.
3. שפת גוף לא מקרבת
הבעיה:
תקשורת בין אישית מורכבת לא רק מהמילים שאותן אנו אומרים, אלא גם משפת הגוף שלנו. כששפת הגוף שלנו אינה תואמת את המסר המילולי שלנו, עלולה להיווצר בעיה גדולה!
יכולה להתגבש ההבנה שהשיחה אינה אמיתית, אינה אותנטית או אינה כנה.
לדוגמה – אם מישהו מדבר על נושא רציני ואנחנו בתגובה מביטים בנייד, סוגרים את הגוף שלנו או אולי אף מתרחקים – זה עשוי לשדר חוסר עניין וחוסר נימוס.
פתרון אפשרי לבעיה:
יש להקפיד על התאמת שפת הגוף למסר שאנו רוצים להעביר. לשבת במצב פתוח (לשמור על קשר עין, לשמור על כפות ידיים גלויות ולהימנע מתנועות שמרמזות על ניתוק או חוסר עניין. הבעת פנים נינוחה, חיוך קל או הנהון בראש יכולים לשדר פתיחות ואכפתיות, ולהפוך את השיחה לנעימה ומקרבת יותר.
4. מענה בסיפור על סיפור
הבעיה:
האם יצא לכם פעם לספר למישהו קרוב סיפור שקרה לכם (והיתה ציפייה להתייחסות ממנו) והוא בתגובה – השיב בסיפור משלו..
האמת היא,
שכולנו עושים את זה לפעמים, לכולנו יש צורך לספר ולדבר על עצמנו.
דבר חשוב שכדאי לכולנו תמיד לזכור!
כאשר מישהו או מישהי מספרים לנו סיפור – הם פשוט רוצים את תשומת הלב שלנו. ואפילו אם גם לנו קרה משהו דומה מאוד או אולי אף יותר מלהיב – עדיף להתאפק, להמתין ולא לספר. (פשוט כדי לתת לסיפור שלהם את המקום ואת והכבוד הראוי לו..)
אני יודע שהרבה פעמים הסיבה למענה בסיפור משל עצמנו – היא הרצון שלנו להביע הזדהות. למרות שהכוונה היא טובה, התוצאה יכולה להיות ממש הפוכה – אנחנו יכולים להיתפס ככאלה שמנסים "להשתלט" על השיחה ולהסיט את המוקד שלה אלינו.
פתרון אפשרי לבעיה:
במקום לספר סיפור משלנו, בואו נישאר ממוקדים באדם שמולנו. אפשר להציע הבנה דרך משפטים כמו: "זה נשמע ממש קשה", או "אני יכול להבין למה זה כל כך חשוב לך".
ואם אנחנו ממש רוצים לחלוק סיפור משלנו, אפשר פשוט לשאול את הצד השני האם זה מתאים.. (לדוגמה – "זה מזכיר לי סיפור דומה שקרה לי, רוצה לשמוע?") כך אנחנו מוודאים שאנחנו לא משתלטים על השיחה ונותנים מקום וכבוד לצד השני.
5. ניסיון לפתור בעיות במקום לגלות אמפתיה
הבעיה:
במקרים רבים, כשמישהו משתף אותנו בבעיה או בקושי – התגובה האוטומטית שלנו היא להציע פתרונות לבעיה או אפילו לנסות לעזור לפתור את הבעיה בעצמנו.
אבל,
חשוב שתזכרו!
הצד השני ( זה ששיתף אותנו בבעיה או במצוקה שלו) לא תמיד מחפש פתרון מידי.
מה שהוא מחפש הוא..
אוזן קשבת ואמפתיה.
הקשבה אמפתית – היא הקשבה שמכוונת להבנת הרגשות, התחושות והכוונות שמאחורי הדברים הנאמרים. בהקשבה אמפתית – המקשיב לא רק מתמקד בתוכן המילים אלא גם במה שהאדם שמולו מרגיש ומנסה לבטא, (גם אם זה לא נאמר בצורה מפורשת.) זו הקשבה עמוקה ומלאה שמתמקדת בצד השני ומספקת מרחב בטוח לביטוי.
אם כולנו נלמד להקשיב קצת יותר טוב (ועם הרבה אמפתיה) היחסים שלנו עם הסביבה יהיו יותר חזקים, יותר אינטימיים ועם יותר הבנה וכבוד אמיתי.
פתרונות אפשריים לבעיה:
- גלו נוכחות מלאה – נסו להיות נוכחים באופן מלא בשיחה, מבלי להיסחף למחשבות אישיות או להסחות דעת חיצוניות.
- השתמשו בשיקוף רגשי – הראו שהבנתם את הרגש או החוויה של האדם שממולכם. לדוגמה: "נשמע שזה מאוד מתסכל עבורך.." או " זאת נשמעת חוויה לא פשוטה.."
- הימנעו משיפוטיות – הקשבה אמפתית אינה כוללת שיפוט או הערכה של הדברים. במקום זאת, היא מתמקדת בהבנה ובקבלה של מה שהאדם האחר משתף.
- גלו קצת סבלנות – לפעמים, אנשים צריכים זמן להביע את עצמם. חשוב לתת להם את הזמן הזה. (נסו לא לסיים את השיחה או לקטוע אותם.)
- תשאלו לפני.. – במידה ואתם מרגישים שאתם חייבים לעזור.. אפשר פשוט לשאול לפני : "רוצה עזרה.. או רוצה עצה..?" – כך אנחנו מבהירים לצד השני שאכפת לנו ממנו ומוכנים להיות קשובים לצרכים שלו.
- נסו להיות קצת יותר אותנטיים ויותר אמיתיים – נסו לבחון האם אתם באמת רוצים לעזור.. (או שהמטרה שלכם היא רק להישמע חכמים יותר..)
6. אי-נכונות להודות בטעויות
הבעיה:
לעיתים קרובות, אנחנו מוצאים את עצמנו בעמדת מגננה כאשר מאשימים אותנו במשהו. מצב זה עלול להוביל אותנו להתבצרות ולהתעקשות מיותרת על עמדותינו (גם כאשר ברור לנו שטעינו.) מצב מסוג זה – גורם להסלמה, למתח ולפגיעה בתקשורת הבין אישית שלנו עם הסביבה.
פתרון אפשרי לבעיה:
היכולת להודות בטעות היא אחד מהצעדים החשובים ביותר לשמירה על תקשורת בין אישית בריאה. הכרה בטעות יכולה להוביל לפתיחת דלת לדיאלוג כן יותר. כשאנחנו טועים, כדאי להגיד בפשטות "טעיתי, ואני מתנצל/ת". זה משדר בגרות ואחריות, ומאפשר לצד השני להרגיש שמקשיבים לו באמת.
לסיכום
תקשורת בין אישית בריאה ואפקטיבית היא קריטית לבניית החוסן המשפחתי והחברתי שלנו (במיוחד בתקופה הנוכחית..)
כל אחת מהטעויות שהוזכרו עלולה לפגוע בהבנה, באמון ובקרבה שלנו עם האנשים הקרובים לנו.
עם זאת,
אם כולנו נלמד ונפתח קצת יותר מודעות לתקשורת הבין אישית שלנו.. ונתחיל לתרגל שיטות ומיומנויות של תקשורת בין אישית אפקטיבית יותר.. כמו: הקשבה פעילה, שפת הגוף מקרבת, גילוי אמפתיה, אותנטיות והכרה בטעויות –
נוכל לבנות קשרים חזקים יותר!
ולהפוך את התקשורת הבין אישית שלנו לכלי יעיל לחיזוק מערכות היחסים שלנו ולבניית החוסן החברתי, המשפחתי והאישי שלנו לאורך זמן.
נ.ב.
רוצים ללמוד ולקבל עוד כלים מעולם התקשורת הבין אישית?
מעוניינים ללמוד עוד מיומנויות לשיפור הביטחון העצמי שלכם ולשיפור ה תקשורת הבינאישית שלכם– לחצו כאן וקבלו פרטים על הסדנה המומלצת לתקשורת בינאישית של תום ברנע.
